על הקצה
שנה אחרי שחרורו מצה"ל עזב דָּוִד גוטמן את אשתו מוריאל אלפסי בת השבע עשרה ואת ילדו הקטן, פרי נישואיו הכפויים. הוא יצא מהבית ולא חזר. שלוש הנפשות מתפזרות לכל עבר ומתמודדות כל אחת בדרכה במלחמת הקיום. שלושים שנה אחרי האירוע המכונן, המקריות או הגורל מפגישים בין השלושה, מפגש מעורר מחשבה על מחיר הנקמה והצדק.
העלילה והנפשות הפועלות ארוגות במהודק בחיים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של ישראל מאז שנות השמונים ועד ימינו.
"על הקצה" הוא רומן דרמטי חובק עולם על משפחה שנולדה בחטא, ועל החיים השבריריים של הגיבורים, המהלכים על הקצה על פי תהום.
בוקר
איזה נאצית, חושבת מוריאל על אמהּ כשתריס הפלסטיק המתפורר נפתח בטריקה ומכניס פסי אור בוקר צורב לחדר פנימה.
בית הספר
"אלפסי". תמיד הוא קורא לה בשם המשפחה ולא בשם הפרטי, מדגיש את ההבדל בין התלמידים ששמם מזרחי לבעלי שם אשכנזי.
נטישה
...אחרי פרידה חטופה וללא הסברים הפכה אמו לצללית מתרחקת הלבושה במעיל ארוך. בשנים שיחלפו מאז אותו היום הוא יזכור שהיא התכופפה אליו וחיבקה אותו קצרות, הוא נאחז בה, היו צריכים לנתק אותו ממנה בכוח.
חיי חברה
"בואי, רק תראי לי את התחת החמוד שלך ואני עוזב אותך". היא ניסתה להימלט, והוא תפס אותה, הוריד במשיכה את החצאית שלה עם התחתונים וצחק.
חוק וצדק
רמון צעד במהירות קדימה, רגלו הימנית שולחת מכה לשוק רגל שמאל של שלום, שפלט קריאת כאב והפתעה. זוהר עמדה מאחורי רמון ומילמלה: "תהרוג אותו, רמון, תהרוג את המנוול".
אהבה
האהבה שלהם גססה לאטה והסתיימה לא בפיצוץ אלא ביבבה. ההזדמנות השברירית לאושר שהיתה בידיהם נשמטה והתנפצה. הנקמה ההרסנית של מוריאל הגדירה מהו החטא שאין עליו מחילה.
