יותר מדי סושי

זוג עולים מרוסיה (גרגורי ואמה), בעלי מקצוע, מלומדים, משכילים, 10

שנים בארץ ועדיין מתמודדים עם הקשיים של עולים חדשים - שפה, פרנסה,

חברה, זוגיות ובעיקר בדידות. מנגד זוג ישראלי (בני ויעל), עצמאים,

קרייריסטים, בורגנים, חופשיים, וגם הם מתמודדים עם קשיים בעבודה,

בזוגיות ובעיקר בדידות.

"אנחנו אף פעם לא היינו ממש קרובים, עכשיו כשאני חושבת

על זה, אני מכירה כל סנטימטר בגופך ואתה זר לי. אתה מבין? אנחנו היינו

מחוברים בחבל שברירי של אינטרסים. בית, ילד, כסף, בדידות ופחד... היינו

מחוברים מכל הסיבות הלא נכונות...."

אם אני צריכה להגיד במה עוסק המחזה מנקודת המבט שלי, אני בוחרת

בנושא אחד מרכזי ושניים משניים: הנושא המרכזי עוסק בכמה דורות של

אנשים עם תקוות גדולות וכישלונות גדולים. אנשים שרוצים מאוד להגיע

למקומות גבוהים ולא ממש מצליחים, אנשים שחיים ביחד ובכל זאת הם כל

כך בודדים.

הנושאים המשניים: קשיי ההסתגלות של העולים החדשים בארץ. הקושי

שלהם במעבר הקיצוני והכמעט לא הגיוני מאנשים בעלי משרות מכובדות

ויציבות כלכלית וחברתית במולדתם לעומת המשרות הזוטרות (ברוב

המקרים), הקשיים הכלכליים והסטריאוטיפים הגסים שמופנים כלפיהם כאן

בארץ ישראל. וזוגיות וחיפוש מתמיד אחר ריגושים חדשים.

הדמויות במחזה מגוונות ומרתקות: יעל, פסיכולוגית נמצאת בגיל העמידה,

מחפשת שינוי בחיים שאולי יציל אותה מעצמה. בני, בעלה, עסוק במרדף

מתמיד ומסוכן אחרי מטרות רחוקות. גרגורי, מהנדס גשרים ברוסיה והיום

מאבטח שעסוק מדי בעבר ומאבד את ההווה והעתיד. אמה, אשתו היפה

והטובה, שהגיעה לארץ בשביל בעלה ומוכנה לסכן הכל למענו. אמנון, חברו

הצעיר של בני, שמפחד מזוגיות וצמא לה כל כך. מירב הצעירה, כבדת

השמיעה, שבוחרת לראות רק את הצד היפה של החיים עד הסוף.

נקודת האור במחזה היא מירב, הדמות אותה אני מגלמת. מירב היא בחורה

צעירה שמגיעה מבית פשוט. מירב היתה יכולה ללמוד כל מקצוע

אני רואה אותה כחתולת רחוב, נאחזת בכל מה שיכולה כדי לשרוד ועושה את

זה בחינניות ואלגנטיות. למרות הקשיים בחייה היא מלאה באופטימיות

והומור. אולי העובדה שהיא הצעירה ביותר משאר הדמויות במחזה, היא

שגורמת לה להיכנס לכל הרפתקה בלי שמץ של חשש, והיא גם שגורמת לה

להגיע למקום שהיא מגיעה אליו בסוף.

יותר מידי סושי, הוא מחזה ישראלי במלא מובן המילה: עצוב, מרגש, חצוף,

מהיר. רק בלי פלאפל – עם סושי במקום.